שטיחי שומרון בע"מ נ' מתאים לי חנויות (1997) בע"מ

החלטה

א. מבוא

בפניי בקשה למתן רשות להתגונן שהגישה המבקשת בגין תביעה כספית בסך 111,257 ₪, שהגישה נגדה המשיבה בהליך של סדר דין מקוצר, לתשלום דמי שכירות על פי הסכם שכירות בו התקשרו הצדדים בחודש אוגוסט 2007, לפיו שכרה המבקשת מהמשיבה חנות בקניון החאן בראש פינה (להלן: "המושכר"; "הקניון" בהתאמה), שהינו בבעלות המשיבה (להלן: "ההסכם").

בקשת המבקשת למתן רשות להתגונן נתמכה בתצהירו של מנכ"ל המבקשת, מר אבי מלכה.

ביום 19.5.11, התקיים בפניי דיון בבקשה במסגרתו סיכמו הצדדים טענותיהם. במהלך הדיון הודיע ב"כ המשיבה כי הינו מוותר על חקירת מצהיר המבקשת על תצהירו.

ב. טענות הצדדים

טענות ההגנה המרכזיות שהועלו על ידי מנכ"ל המבקשת בתצהירו, הינן כדלקמן:

במסגרת נספח א' להסכם, "תנאים מיוחדים", נקבע בסעיף 3, תחת הכותרת "שונות", כי המשיבה תשתתף בעלות ביצוע עבודות התאמת המושכר לצרכי המבקשת, ובין היתר בעבודות גבס על פי תכנית אדריכל המבקשת. כפי טענת המבקשת, מאחר והמשיבה לא העבירה את התשלום המלא לקבלן הגבס אשר ביצע את העבודות עבור המבקשת (20,000 ₪), הגיע סמנכ"ל המבקשת, מר אודי זיקנו, לסיכום עם סמנכ"לית חברת פרומול, גב' עדי כריים, כי המבקשת תישא בתשלום בו היתה חייבת המשיבה, וכנגד האמור תהא זכאית המבקשת לתקופת גרייס של 60 יום (מעבר לתקופת הגרייס בת ארבעת החודשים כפי שנקבעה במסגרת ההסכם), ואילו המשיבה תעדכן את ספריה בהתאם.

לטענת המבקשת, חרף הסיכום האמור נמנעה המשיבה מלעדכן את ספריה כאשר הינה ממשיכה לדרוש תשלום דמי שכירות בגין החודשים הנ"ל.

לתצהירו של מנכ"ל המבקשת צורף כנספח א' מצב חשבון מיום 26.5.10. כן צורף כנספח ב' אישור בגין תשלום שביצע זכיין המבקשת לקבלן עבודות הגבס.

עוד טענה המבקשת כי המשיבה הפרה התחייבותה לפתיחת הקניון והפעלתו החל מחודש נובמבר 2008, כאשר המושכר עצמו היה אמור להימסר לידי המבקשת כבר בחודש יולי 2008. כפי טענתה מועד פתיחת הקניון נדחה כ – 3 פעמים והחנות נפתחה רק ביום 15.3.09, באופן שהסב למבקשת נזקים, כך שהמבקשת נותרה עם מלאי של ביגוד חורפי בעלות של מאות אלפי שקלים, אשר הוזמן על ידה מבעוד מועד ואשר יועד למכירה בחנות בהתאם לתאריך הפתיחה המקורי. טענה זו לא כומתה ועל כן נדחית על הסף.

כן מוסיף וטוען מנכ"ל המבקשת בתצהירו כי לאחר פתיחת הקניון התברר כי סך הפדיונות של החנויות המופעלות בו הינו נמוך משמעותית מהתחזיות וכן מהמצגים אשר הוצגו על ידי המשיבה, כאשר ברוב שעות היום עמד הקניון שומם וללא תנועה של לקוחות וזאת לטענתו כפועל יוצא של ניהול כושל וזלזול בקהל השוכרים מצד המשיבה. כפי טענתו, מצב דברים זה הביא לכך שביום 10.2.10, התקיימה פגישה בינו לבין בעלי המשיבה מר משה גורן, מנהל המתחם וגורמים נוספים, כאשר בפגישה האמורה סוכם כי החל מיום 1.1.10 , דמי השכירות והניהול אשר ישולמו על ידי המבקשת יעמדו ע"ס של 9,600 ₪ +מע"מ. כן לטענתו סוכם כי המבקשת תשלם מיידית תשלום של 33,000 ₪ עבור דמי שכירות וניהול לשלושת החודשים הראשונים של שנת 2010. לטענתו, לאחר הפגישה ובהתאם להסכמות אשר הושגו בה, העבירה המבקשת למשיבה סך של 33,000 ₪, עבור שלושת החודשים הראשונים של שנת 2010.

עוד טוען מנכ"ל המבקשת כי למיטב ידיעתו בחודש אפריל 2010, נערכה פגישה בין זכיין המבקשת לבין מנהל הקניון, מר אופיר יחיא, אשר מטרתה היתה להציג בפני מנהל הקניון את הבעיות אשר עומדות בפני זכיין המבקשת נוכח הפידיון הנמוך וכן לנוכח תנועת המבקרים הדלילה בקניון. לטענת מנכ"ל המבקשת עדכן אותו הזכיין כי בפגישה עלו שתי סוגיות עיקריות. האחת, הפרת התחייבותה של המשיבה לעדכון ספריה, בהתאם לסיכום לפיו תינתן למבקשת תקופת גרייס נוספת בת 60 ימים, והשנייה, הינה בקשת המבקשת לעגן את הסכמות הצדדים מהפגישה בחודש פברואר 2010, בה סוכם כאמור בין הצדדים על הפחתת דמי השכירות והניהול. עוד הוסיף וטען בעניין זה כי המבקשת ביקשה להעלות על הכתב את המצב שכבר קוים בפועל החל מתחילת שנת 2010. (מכתב זכיין המבקשת בעניין זה מיום 2.5.10, צורף כנספח ד' לתצהיר מנכ"ל המבקשת).

לטענת המבקשת, כפי שניתן ללמוד מדרישות התשלום וכן מאישורי התשלום אשר העבירה המשיבה למבקשת בשנת 2010, הרי שהמשיבה עצמה פעלה בהתאם לסיכום הנטען והוציאה דרישות תשלום חודשיות בסך כולל של 9,600 ₪ +מע"מ. (חשבוניות מס ואישורי תשלום צורפו כנספח ה' לתצהיר הבר"ל).

לטענת המבקשת, הן המבקשת והן הזכיין שילמו את מלוא דמי הניהול ודמי השכירות לשנים 2009 ו – 2010, בהתאם להסכמות הנ"ל אליהן הגיעו הצדדים. לטענת המבקשת, אף מכרטסות המשיבה עצמה, אשר צורפו כנספח ז' לבר"ל, עולה כי לא קיימת יתרת חוב של המבקשת לשנים 2009-2010.

לטענת מנכ"ל המבקשת בתצהירו, הסיבה האמיתית לחזרתה של המשיבה מההסכמות וכן הסיבה להגשת תביעה זו קשורה במו"מ אשר מנוהל בין הצדדים להעברת חנות של רשת ג'אמפ אשר נמצאת בבעלות המבקשת, לשטח הקניון. (ראה סעיפים 24-27 לתצהיר הבר"ל).

במסגרת הדיון שהתקיים בפניי, טענה המשיבה כי אין בטענות ההגנה שהעלתה המבקשת כדי להוות הגנה כנגד התביעה, ולפיכך יש לדחות את הבקשה למתן רשות להתגונן שהגישה המבקשת. בהתייחס לטענות שהעלתה המבקשת ביקש ב"כ המשיבה להפנות לשני סעיפים בהסכם. האחד הינו סעיף 34, על תתי סעיפיו, לפיו ההסכם ניתן לתיקון ולשינוי על ידי מסמך בכתב שייחתם על ידי שני הצדדים. (ראה במיוחד סעיפים 34.1; 34.4; 34.5). השני הינו סעיף 27 שעניינו קיזוז ולפיו, המבקשת לא תהא רשאית לקזז סכומים אותם היא חבה למשיבה כנגד הסכומים המגיעים לה ממנה.

ג. דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שבפניי, ובחנתי טענות ההגנה שהעלתה המבקשת, כמו גם טיעוני הצדדים שנשמעו בפניי, מצאתי כי בהתאם להלכות הנהוגות בסוגיה אימתי ייעתר בית המשפט לבקשה למתן רשות להתגונן, מצאתי כי דינה של הבקשה למתן רשות להתגונן שהגישה המבקשת, להתקבל ,למעט הטענה בדבר נזקים בשל איחור בפתיחת הקניון.

כידוע, בית המשפט יסרב להעניק לנתבע רשות להתגונן רק אם ברור על פניו ונעלה מספק כי אין לנתבע סיכוי להצליח בהגנתו. החובה המוטלת על הנתבע במסגרת בקשה למתן רשות להגן הינה לאשר את טענתו בתצהיר ואין בית המשפט בוחן את מהימנות העדויות שמביא הנתבע וכן אינו בוחן את סיכויי הגנתו. על השופט הדן בבקשה להניח כי טענתו של הנתבע הינה טענת אמת, כך שאם מגלה התצהיר הגנה אפשרית, ולו בדוחק, תינתן לנתבע הרשות להתגונן. כך הוא אף אם מעלה הנתבע טענות בעל-פה כנגד מסמך בכתב. רק אם מתברר לבית המשפט עקב חקירתו של הנתבע על תצהירו כי הגנתו הינעה "הגנת בדים", לא תינתן הרשות להתגונן. אוסיף לציין כי בהתאם לפסיקתו העדכנית של בית המשפט העליון, די לו לנתבע שיציג "בדל ראיה", על מנת שתינתן לו הרשות להתגונן. (ראה בעניין זה פסק דינו של בית המשפט העליון שניתן ביום 15.6.09, בתיק, ע"א 10189/07 עזרא ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (אתר נבו).